הוא יהיה עסוק כל הזמן בסידור חולצתו, הורדת שולי החולצה בכדי שלא יעלו ויחשפו בטן, הפרדת החולצה מקפלי הבטן. הוא יימנע מישיבה על כיסאות עדינים ובכל פעם שיתיישב על כסא כל שהוא, יעשה זאת בעדינות ואיטיות מחשש שמא יקרוס תחת כובד משקלו. המבוכה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם שמן היא שיראו אותו אוכל. מערכת החששות שלו עולה במלוא עוצמתה כאשר הוא נמצא בסביבת אנשים אוכלים, מה יחשבו, בוודאי כולם יסתכלו עליי, מה יחשבו? שוב השמן הזה אוכל? למה הוא לא יכול להתאפק? מה הוא אוכל פסטה שיאכל סלט! והכל מתרחש בין שתי האוזניים של האדם השמן מבלי שיש למחשבות הללו כל אחיזה במציאות.
והאמת היא שיש כל כך הרבה אנשים חריגים ושונים וטוב שכך. לנו הציבור לא באמת משנה אם שמן אוכל או לא אוכל, אנחנו מקטלגים אותו לשנייה בתוך הקטלוג האישי שלנו וממשיכים הלאה, אולי יהיה אחד או שניים שיעמיקו ויסתכלו אבל תמיד יהיו שניים או שלושה דבילים בכל כינוס, פורום חברתי או פרסום אחר. אם רק נוכל ללמוד ולשחרר את עצמנו ואחר כך את הקהל שמגדיר את עצמו חריג מכל אותם דעות קדומות ומחשבות שמישהו מתחקה אחר תנועותיו ושופט אותו, תהיה לנו חברה בריאה ונעימה הרבה יותר.
